בשבת, 6 באוקטובר 1973, התגבש צוות חילוץ סביב קצין הרפואה של חטיבה 600, הד”ר חנן טאובר. שישה חברי צוות. 17 ימים אין-סופיים במדבר. מה דחף אותם לדהור אל שדה הקרב בניסיון לאתר פצועים שנפלו מגחונו של טנק? מה גרם להם לשעוט לתוך שטח שבו “הטילים יורדים עלינו כמו שיורד עליך גשם בחורף”? מה הוביל את גיבורי הספר הזה לחרף את נפשם כדי להחזיר נשימה ונשמה באפם של החיילים השותתים דם בחולות סיני, במקום שבו הסיכוי לאבד חיים עולה על הסיכוי להציל חיים?

בסדרת כתבות מהדהדת, שפורסמה באתר “המקום הכי חם בגיהנום”, התחקה העיתונאי שגיא גרין אחר האנשים שהיו על הנגמ”ש ומי שטופלו בידיהם. ספר זה מאגד את הכתבות ומוסיף עליהן פרקים חדשים, שבהם חזר המחבר אל גיבורי הנגמ”ש, בחלוף 50 שנים מהמלחמה ועשור מן הפרסום הראשון. זהו ספר שלופת את הגרון ונקרא כמו סיפור מתח. זהו ספר שנכתב בתנופה, בעוצמה ובכישרון, וכולל רגעי גבורה שלא ייאמנו, סכנה, פחד, ייאוש, הזיה ואפילו הומור פרוע. זה סיפורה של מלחמת יום הכיפורים, יום אחרי יום, אדם ועוד אדם, כפי שלא סופר בעבר.